The Romantic Blogger

Romance book reviews

האדון / א ל ג'יימס/ The Mister / E.L. James 🎹

אחחח כמה חיכיתי לספר הזה… 
המלכה האם של הז'אנר, האימא של פיפטי, זו שגרמה לי להתאהב שוב בקריאה…!!! 

אז כמובן שהתחלתי לקרוא עם המון ציפיות, אבל האתגר הכי קשה היה *לא* להשוות את הספר לחמישים גוונים.  נו, ברור שיש קווי דמיון – אפשר להגיד את זה כמעט על כל הרומנים בז'אנר… אבל היי, לפחות לא היה כאן חדר אדום או צעצועי מין! 🎹

לקח לי זמן להפריד בראש בין הספרים, כי כל פעם שהדמות הנשית נשכה את השפה – גלגלתי עיניים… כל פעם שהדמות הגברית הפציר בה לאכול – השמעתי נחירה…  אבל ככל שהתקדמתי, הבנתי שאין שום קשר בין הספרים מבחינת סגנון הכתיבה, העלילה או הדמויות. 

מקסים טרווליאן (ואם זה נשמע לכן מוכר, טרווליאן היה שם הנעורים של האימא המאמצת של פיפטי. המממ… ) שייך למשפחת אצולה מלונדון.  הגבר החתיך, ירוק העיניים (שאוהב לישון ערום! ) חיי חיים ללא אחריות, דאגות או מחויבות. 🎹
בין התעסקות בצילום, דוגמנות, הופעות כ-די.ג'יי והלחנת מוזיקה, החיים שלו דיי טובים – עד שטרגדיה פקדה את משפחתו, והכל השתנה… 

 "I’ve just inherited a vast estate in Cornwall, an estate in Oxfordshire, another in Northumberland, and a small portion of London—but at what cost?" 

מקסים מוצא את עצמו מקבל תפקיד שהוא לא מוכן אליו ולא יודע איך להתמודד איתו. 
ולמרות זאת, האתגר הגדול ביותר שלו הוא להפסיק לחשוב על האישה מסתורית ובלתי צפויה שהתחילה לעבוד כעוזרת הבית החדשה שלו. 

אלסיה דמאצ'י בת ה-23 היא מהגרת לא חוקית מאלבניה הנושאת עמה סוד כואב ועבר קשה. היא יפהפייה, ביישנית, מיושנת בתפיסותיה ומאוד מוכשרת מבחינה מוזיקלית. 🎹
עבור מקסים, היא כולה תעלומה מפתה אחת גדולה, אבל הם כל כך שונים – מצב כלכלי, תפיסת עולמם, אמונות והרגלים… אפילו השפה! 

 “I am sorry. I did not want to be the kill buzz,” she says, interrupting my thoughts.
“Kill buzz?”
She frowns. “My English?”
“I think you mean buzzkill.” 

גורלה של אלסיה נקשר לגורלו והוא הופך לתקוותה היחידה! אך האם מהקשר שלהם יכולה לצמוח אהבה? האם אנשים מעולמות כל כך שונים יכולים להתעלם מהפערים ולמצוא מכנה משותף? ומדוע אלסיה הגיע ללונדון מלכתחילה? 🎹

 I want her….
That’s the truth.
I’ve never felt like this before.
Everything has happened so fast. And I still don’t know if I’m doing the right thing.

הספר הזה הוא סיפור סינדרלה מודרני. 
הוא לא היה מעולה, הוא גם לא היה גרוע. הוא היה… בינוני. 
האמת? ציפיתי ליותר… מישהו אמר "תסמונת הספר השני"?

היה לי קשה עם סגנון הכתיבה, שעבר מגוף ראשון (מקסים) לגוף שלישי (אלסיה) והרגיש לי מבולגן ומפוזר. בגלל שהספר היה כתוב כמו דיאלוג לא אחיד – זה הרס לי את החיבור עם הדמויות. 
הדמויות היו חביבות אבל בלי עומק (שוב, אולי  בגלל סגנון הכתיבה…) 
היו בו חלקים לוהטים, מתוקים ומותחים… אבל כמו ספרים ארוכים אחרים (512 עמודים) היו גם לא מעט חלקים משעממים – ואם זו היתה סופרת אחרת, הייתי כנראה נוטשת… 🎹
אבל מה שהכי הפריע לי הוא שבסוף נשארתי עם המון שאלות פתוחות, למרות שהוא אמור להיות ספר יחיד – מה שאומר, שכנראה צפוי להיות לו המשך…

בשורה התחתונה, לא התחברתי.
אבל עצתי? אם אתן אוהבות רומני אינסטה-לאב, תקראו אותו בגישה נקייה, *בלי* להשוואת לחמישים גוונים – ותשפטו בעצמכן, כי אין ספק שהאישה הזו יודעת לכתוב רומנטיקה. 🎹🎹🎹

עדכון – הספר תורגם לעברית!!! 
לרכישה לחצו כאן

האדון / א ל ג'יימס/ The Mister / E.L. James 🎹

:קטגוריותכללי, ספרים באנגלית, רומן אירוטי, רומן רומנטי

תגים: , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s